האם ניתן לבסס בקשת פסלות על אמירות שאינן מתועדות בפרוטוקול הדיון?

מאת: רן מובשוביץ, עורך דין ומרצה לדיני ירושה

קטגוריה: משפט כללי

עודכן: 3.9.2026

זמן קריאה: 18 דקות

מילת מפתח: פסלות שופט

תקציר

כאשר טוען מבקש הפסלות כי דברי המותב חרגו ממה שמתועד בפרוטוקול, עליו לפעול תחילה בדרך של בקשה לתיקון פרוטוקול. בהיעדר תיקון כזה, חזקה שהפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בדיון.

תקציר מנהלים

  • בית המשפט העליון דחה ערעור פסלות שנשען על אמירות שיוחסו לשופט בדיון אך לא תועדו בפרוטוקול
  • כל עוד לא תוקן הפרוטוקול, חזקה שגרסת המותב משקפת נאמנה את שהתרחש בדיון
  • בעל דין החולק על תיעוד הדיון חייב להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול לפני בקשת פסלות, ואינה תחליף לה
  • גם לגופן, הבהרת מצב משפטי ושיקוף סיכויים וניהול פעיל של ההליך אינם מהווים נעילת דעת המצדיקה פסלות

תוכן המאמר

# האם ניתן לבסס בקשת פסלות על אמירות שאינן מתועדות בפרוטוקול הדיון? נערך על ידי [עו"ד ד"ר רן מובשוביץ](https://www.the-lawyer.co.il/about-page/) ## תשובה קצרה לא. בעפ"ס 42300-12-25 פלונית נ' פלונית (בית המשפט העליון, 1.6.2026) נדחה ערעור פסלות שנשען כמעט כולו על אמירות שיוחסו למותב בבית המשפט לענייני משפחה בדיון בבקשה למינוי מנהל עזבון זמני — אמירות שלא נמצא להן זכר בפרוטוקול. נקבע כי מקום שקיימת מחלוקת עובדתית על אופן התבטאותו של המותב, וכל עוד לא תוקן הפרוטוקול, חזקה שגרסת המותב מתארת נאמנה את ההתרחשויות; ובעל דין הסבור אחרת חייב להקדים בקשה לתיקון פרוטוקול לבקשת הפסלות, שכן זו אינה תחליף לזו. בצד זאת נקבע, על דרך של הנמקה חלופית, כי גם לגופן — הבהרת המצב המשפטי, שיקוף סיכויים וסיכונים וניהול פעיל של ההליך אינם עולים כדי "נעילת דעת". הסתייגות נדרשת: פסק הדין אינו מכריע דבר בשאלת כשירות המנוחה או בתוקף הצוואות, ואינו חוסם העלאת השגות על אופן ניהול ההליך בערוץ הערעורי המתאים. ## פרטי פסק הדין **ערכאה:** בית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור על החלטות פסלות. **מספר הליך מלא:** עפ"ס 42300-12-25. **ההחלטה מושא הערעור:** החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז' יטניצקי רקובר) בת"ע 20470-05-25 מיום 6.12.2025. **מותב הערעור:** כבוד הנשיא יצחק עמית (דן יחיד). **תאריך:** 1.6.2026 (ט"ז סיוון תשפ"ו). **באי כוח הצדדים:** למערערת — עו"ד עופר אלפסי; למשיבות 2-1 — עו"ד ענבל גרשון. המשיב 3 הוא האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב-יפו. **תוצאה:** הערעור נדחה, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. המערערת חויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח. ## השאלה המשפטית האם התבטאויות שיוחסו למותב בדיון בבקשה למינוי מנהל עזבון זמני — בדבר אי-כשירות המנוחה בעת עריכת הצוואה המאוחרת, סיכויי קיומה, אי-זהות החתימות שעל הצוואות ואפשרות חיוב בערובה ובהוצאות — מקימות חשש ממשי למשוא פנים או מעידות על "נעילת דעת", כאשר האמירות אינן מתועדות בפרוטוקול ולא הוגשה בקשה לתיקונו? ## הרקע העובדתי המנוחה, אמן של המערערת ושל המשיבות 2-1, הותירה שתי צוואות. הצוואה המוקדמת בזמן נחתמה ביום 13.6.1999 והורתה על חלוקת העזבון באופן שווה בין שלוש הבנות. הצוואה המאוחרת בזמן נחתמה ביום 14.8.2019 והורתה כי העזבון כולו יועבר לבת הצעירה — המערערת. בטרם נפטרה המנוחה, התנהלו בעניינה הליכי משפחה נוספים בפני אותו מותב, ובהם א"פ 25699-08-20 — בקשת המשיבות למנות אותן כאפוטרופסות לאמן, חלף ייפוי הכוח המתמשך למערערת שנכנס לתוקף ביום 1.4.2020. ביום 14.12.2020 הוגש באותו הליך תסקיר רווחה, שהמליץ — בין השאר לנוכח תפקודה הנמוך של האם והסכסוך העמוק בין בנותיה — למנות אפוטרופוס חיצוני באמצעות עמותת "גג לנזקק ולחוסה". ביום 23.12.2020 הגישה המערערת את חזרתה מההסכמה לייפוי הכוח המתמשך, ובכלל זאת את הסכמתה למינוי אפוטרופוס חיצוני; בצו מיום 21.1.2021 מונתה העמותה כאפוטרופוס. ביום 2.12.2024 נפטרה המנוחה, ובעקבות זאת נפתחו הליכי העזבון. בפני המותב רוכזו חמישה הליכים: בקשה לקיום הצוואה המוקדמת (ת"ע 20458-05-25), בקשה לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 20462-05-25), התנגדות לקיום הצוואה המוקדמת (ת"ע 20466-05-25), התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 18288-02-26) — וההליך מושא הערעור, שעניינו בקשה למינוי מנהל עזבון זמני (ת"ע 20470-05-25). בהחלטה מיום 11.5.2025 נקבע כי למען היעילות והקלה על הצדדים יוגשו כלל הבקשות הקשורות לעזבון בהליך העזבון העיקרי. ביום 5.11.2025 התקיים דיון בבקשה למינוי מנהל עזבון זמני. לגרסת המערערת, הדיון לא התמקד כלל בסוגיה זו, ובמהלכו התבטא המותב באופן נחרץ ביחס לשאלות שבמחלוקת בהליכי העזבון. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 10.11.2025, הוגשה בקשת הפסלות. ביום 6.12.2025 נדחתה הבקשה, ומכאן הערעור. יובהר כי במועד הדיון טרם הוגשה התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת — נתון שעמד ביסוד חלק מטענות המערערת. ## טענות הצדדים ### טענות המערערת המערערת טענה כי דעתו של המותב "ננעלה" בטרם נבחנו הראיות והעדויות, וכי התבטאויותיו בדיון מעידות על "גיבוש עמדה סופית ומוקדמת". היא ייחסה למותב שורת אמירות: כי הוא "רוצה לסיים את כל התיק בדיון זה ולתת צו לקיום צוואת המנוחה מ-1999"; כי הצוואה המאוחרת "לא קבילה, ללא ספק ושום אפשרות לערער"; וכי "אין סיכוי שאתן צו לקיום צוואה שנערכה ב-2019, כשהמבקשת [המערערת – י"ע] עצמה הפעילה לאחר מכן את הייפוי כח המתמשך והיא הצהירה שאמה אינה כשירה". מעבר לכך נטען כי המותב הסיק מסקנה בדבר אי-כשירות המנוחה בהסתמך על מסמכים רפואיים ותסקיר רווחה שהוגשו בהליך מינוי האפוטרופוס כחמש שנים קודם לכן, ואף על מסמך רפואי שהוצג לראשונה בדיון על גבי מסך טלפון וללא בדיקתו; כי קבע ללא הוכחה שהמערערת השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, בטרם נטענה טענה כזו או הוצגה ראיה; כי הביע עמדה שהחתימות על שתי הצוואות אינן זהות, בהיעדר בדיקה מקצועית ובהתעלם מכך שהצוואה המאוחרת נחתמה בפני שני עדים; וכי ניסה להרתיעה מהמשך ההליך באמצעות התרעה על ערובה גבוהה, הוצאות כבדות ונשיאה בשכר המומחה. עוד נטען כי נפל פגם בהחלטת הפסלות עצמה, משלא התייחסה להתבטאויות הספציפיות; וכי הצעת המותב למנות מומחה "לא מרפאת את הפגם בגמירות דעתו". חולשתה המרכזית של הטענה, כפי שעולה מפסק הדין, היא ראייתית ולא מהותית: כל האמירות המצוטטות אינן מופיעות בפרוטוקול, ולא הוגשה בקשה לתיקונו. חולשה שנייה היא מבנית — חלק ניכר מן ההשגות מכוון לשיקול דעת דיוני (ניהול ההליך בהיעדר התנגדות, אמינות מסמכים), ולא לחשש למשוא פנים. ### עמדת המותב בהחלטת הפסלות המותב פירט כי בדיון התבקשה המערערת להבהיר את טענתה לקיום הצוואה המאוחרת לנוכח המצב המשפטי העולה לכאורה מהמסמכים המצויים בעניינה של המנוחה, וכי הובהר לה שככל שתעמוד על בקשתה — ימונה מומחה לבחינת כשירות המנוחה בעת עריכת הצוואה. עוד ציין כי הבהרת המצב המשפטי ואופן ניהול הדיון אינם עולים כדי "נעילת דעתו", וכי הטענה בדבר נעילת דעת אינה מתיישבת עם הבהרתו בדבר אפשרות מינוי המומחה. ### עמדת המשיבות המשיבות 2-1 לא נדרשו להשיב: הערעור נדחה "אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות". עמדת האפוטרופוס הכללי לא נדונה בפסק הדין. ## ההכרעה הערעור נדחה במלואו. נדחו הן הטענה כי ההתבטאויות המיוחסות למותב מקימות עילת פסלות, הן הטענה בדבר פגם בהחלטת הפסלות עצמה, הן הטענות בדבר הרתעה באמצעות ערובה והוצאות, הן הטענה בדבר הסתמכות פסולה על ההליך הקודם. בית המשפט לא מצא מקום להורות על פסילה "אף לא מטעמים של מראית פני הצדק". בצד הדחייה נרשמה הסתייגות אחת לטובת המערערת: "אכן, מוטב היה שבית המשפט יתייחס בהחלטת הפסלות לאמירות המיוחסות לו" — ברם נקבע כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות. הטענות הנוגעות להתנהלות המותב בהיעדר התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת ולאמינות המסמכים הרפואיים לא נדחו לגופן, אלא הופנו לאכסניה הדיונית הנכונה. אופרטיבית, המערערת חויבה בהוצאות בסך 1,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה — ולא לטובת המשיבות, בהתאמה לכך שלא הוגשה תשובה. ## הנמקת בית המשפט **שלב ראשון — עיגון המבחן.** נקודת המוצא היא כי המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כמפורט להלן. המבחן הוא נסיבתי ואובייקטיבי — לא תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין — ומכאן שהשאלה המקדמית היא אילו נסיבות הוכחו. **שלב שני — הצבת רף הנטל.** בהפניה לעפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית (10.3.2026) הובהר כי כחלק מניהולו של המשפט רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות שמטרתן למקד וליעל את ההליך, וכי "הנטל להוכחת 'נעילת דעת' הוא כבד, ואינו מורם גם מקום שהמותב מעיר על הרושם הלכאורי שעולה מהחומר המשפטי ועל סיכויי ההליך". שני רכיבים נגזרים מכאן: רכיב כמותי — נטל כבד; ורכיב איכותי — הערה על רושם לכאורי ועל סיכויים אינה נכנסת כלל לגדר האסור. **שלב שלישי — הבדיקה הראייתית.** לאחר מיפוי הטענות נקבע כי הן נסמכות בעיקרן על התבטאויות בדיון, "אך עיון בפרוטוקול הדיון מעלה שטענותיה והציטוטים המיוחסים למותב אינם מופיעים בו". זהו הציר שעליו נשען כל המשך ההנמקה: הפרוטוקול הוא המקור שממנו נשאבת התשתית העובדתית, ובהיעדר תיעוד — אין מה למדוד אל מול המבחן. **שלב רביעי — הסתייגות מנוסח החלטת הפסלות.** בית המשפט לא התעלם מכך שהמותב לא נדרש פרטנית לאמירות: "אכן, מוטב היה שבית המשפט יתייחס בהחלטת הפסלות לאמירות המיוחסות לו". ההסתייגות אינה מרוקנת את ההחלטה מתוכן, שכן המותב כן ציין "כי התנהלותו לא חרגה מניהול פעיל של ההליך ומהבהרת המצב המשפטי לצדדים" — הכחשה כללית שדי בה כדי להעמיד גרסה נוגדת. **שלב חמישי — הכלל הדיוני בדבר סדר ההליכים.** מכאן נגזרה קביעה מעשית: "אילו סברה המערערת כי פרוטוקול הדיון לא מתאר נאמנה את מצב הדברים, היה עליה להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול עובר להגשת בקשת הפסלות. כידוע, בקשה לפסילת שופט לא מהווה תחליף לבקשה לתיקון הפרוטוקול, והערעור דנן אינו המקום לבירור שאלות עובדתיות אלו". שלוש אסמכתאות הובאו לכך, ובהן עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 (15.2.2026) ועפ"ס 5772-02-26 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (20.4.2026). הרציונל גלוי מן הטקסט: ערכאת הפסלות אינה ערכאת בירור עובדתי, ולכן אין בידה כלים להכריע במחלוקת על אודות מה נאמר באולם. **שלב שישי — החזקה הראייתית.** על הכלל הדיוני הורכבה חזקה מהותית: "כל עוד לא תוקן פרוטוקול הדיון ומדובר במחלוקת עובדתית על אופן ההתבטאות של המותב, חזקה היא שגרסת המותב מתארת נאמנה את ההתרחשויות הרלוונטיות" (בהפניה, בין היתר, לעפ"ס 36926-03-25 עואודה נ' תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, פסקה 5 (8.6.2025)). החזקה ניתנת לסתירה, אך בענייננו — "איני סבור כי עלה בידי המערערת לסתור חזקה זו". יובהר כי מדובר בחזקה שהופעלה על מישור אחד בלבד — אופן ההתבטאות — ולא על תוכן ההכרעות. **שלב שביעי — הנמקה חלופית לגופם של דברים.** במילים "מכל מקום" עבר בית המשפט להנמקה שאינה תלויה בפרוטוקול: "נקודת המוצא היא כי אין מניעה שבית המשפט יביע, בזהירות הנדרשת, את התרשמותו הלכאורית מההליך, ולא כל הבעת עמדה מקימה עילת פסלות" (עפ"ס 22421-10-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (1.12.2024)). ודוק — ההיתר מותנה ב"זהירות הנדרשת", ואינו בלתי מסויג. **שלב שמיני — אינדיקציות חיוביות לאי-נעילת דעת.** כאן נהפכה התשתית שבפרוטוקול נגד המערערת: "עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המותב ביקש לשמוע את התייחסות בא-כוח המערערת לטענה בדבר כשירות המנוחה בעת מועד עריכת הצוואה המאוחרת בשתי פעמים שונות, באופן שמעלה כי דווקא סבר שיש טעם בשמיעת עמדת המערערת ביחס לקושי העיקרי שמצא בטענותיה". לכך נוספה הבהרת המותב כי בכוונתו למנות מומחה לבחינת הכשירות. שתיהן אינדיקציות פוזיטיביות: מי שנעל את דעתו אינו טורח לשמוע ואינו מזמין חוות דעת שעשויה לסתור אותה. **שלב תשיעי — ערובה והוצאות.** ההתייחסות כאן דו-שכבתית: ראשית, "גם אמירות אלו לא זכו לתיעוד בפרוטוקול הדיון"; שנית, "וממילא האמירות כפי שהן מתוארות על ידי המערערת אינן חורגות מהתנהלות לגיטימית של בית משפט המשקף לצדדים את הסיכויים והסיכונים העולים ממצב הדברים בהליך". השכבה השנייה חשובה במיוחד — היא מלמדת כי גם אילו הוכחו האמירות, לא היה בהן די, שכן "הבהרת המצב המשפטי לצדדים אינה מהווה 'נעילת דעת' באופן המקים עילה לפסלות המותב" (ע"א 7545/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (13.12.2022)). **שלב עשירי — זיכרון עובדתי מהליך קודם.** על רקע "משפחה אחת שופט אחד", ובהתבסס על ע"א 8872/20 סקטור 55 סחר וקמעונאות בע"מ נ' אינסל, פסקה 7 (1.2.2021), נקבע כי "העובדה שלמותב קיים זיכרון עובדתי כלשהו בעל רלוונטיות לנסיבות ההליך הנדון, אף היא אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו". היישום: "אזכור המסמכים נעשה כחלק מפניית המותב אל המערערת במטרה לשמוע את התייחסותה אליהם, ואין באזכור זה כדי להסיק על גמירות דעת המותב בהכרעה במחלוקת" — הבחנה בין שימוש בחומר כנקודת מוצא לשיח ובין שימוש בו כמסקנה סגורה. **שלב אחד-עשר — סיווג יתר הטענות.** לבסוף מוינו הטענות בדבר ניהול ההליך בהיעדר התנגדות ובדבר אמינות המסמכים הרפואיים: אלה "טענות ערעוריות באופיין שנוגעות לאופן בו מנהל המותב את ההליך. האכסניה הראויה להעלות טענות אלו היא בהליכי ערעור מתאימים". ## המסגרת הנורמטיבית **סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.** זהו הסעיף היחיד שפסק הדין מעגן בו את המבחן. לפי התיאור שבפסק הדין עצמו, הסעיף מסדיר את עילת הפסלות ומורה כי היא מתעוררת בהתקיים נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לשון הסעיף עצמה אינה מובאת בפסק הדין, ולפיכך אין לייחס לה נוסח מדויק כאן. מן ההנמקה עולה כי הסעיף פועל בשני מישורים נפרדים: מישור עובדתי — אילו נסיבות הוכחו; ומישור הערכתי — האם הנסיבות שהוכחו יוצרות את החשש הממשי. הכשל בענייננו התרחש כבר במישור הראשון. **היישום על העובדות.** המערערת ביקשה למלא את המישור העובדתי בציטוטים; משאלה לא נמצאו בפרוטוקול, נותרה התשתית כוללת מה שכן מתועד — פנייה כפולה לבא-כוחה לקבלת התייחסות, והצהרה על כוונה למנות מומחה. על תשתית זו הופעל המבחן, והתוצאה הייתה שלילית. יתרה מזו, גם ההשלמה ההיפותטית של התשתית (בהנחה שהאמירות בדבר ערובה והוצאות אכן נאמרו) לא הובילה לחשש ממשי, משום שהיא נכנסת לתחום שיקוף הסיכויים והסיכונים. **דיני הפרוטוקול.** פסק הדין מתייחס לחובה להקדים בקשה לתיקון פרוטוקול כאל כלל ידוע ("כידוע"), ואינו מפנה לתקנה ספציפית. לענייננו די בכך: הכלל אינו מוצג כחידוש נורמטיבי אלא כמושכלה דיונית, שממנה נגזרת חזקת נאמנות גרסת המותב. **הרובד המהותי שברקע — ואשר לא הוכרע.** ראוי להדגיש כי פסק הדין אינו מפנה לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ואינו מכריע דבר בשאלת תוקף הצוואות. ברם, מיפוי הטענות מלמד כי ההתבטאויות המיוחסות למותב נגעו לשלוש עילות נפרדות שאין למזג ביניהן: אי-כשירות לצוות — הנבחנת לפי מצבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה (סעיף 26); פגם ברצון מחמת השפעה בלתי הוגנת (סעיף 30); וספק בדבר אמיתות החתימה, שהוא שאלת קיום או זיוף ואינו מן העילות שבסעיפים אלה. הצהרת המותב כי בכוונתו למנות מומחה מכוונת לעילה הראשונה בלבד — ולכך משמעות, שכן מינוי מומחה לכשירות אינו מייתר בירור ראייתי בעילות האחרות. **כשרות משפטית מול הבנת מסמך מסוים.** האמירה המיוחסת למותב — שלפיה הפעלת ייפוי הכוח המתמשך והצהרה על אי-כשירות האם שוללות את קיום הצוואה משנת 2019 — נוגעת להבחנה בין הכלל שלפיו כל אדם כשר לפעולות משפטיות אלא אם נשללה כשרותו כדין (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962) לבין השאלה הקונקרטית אם המצווה הבינה את מהות הצוואה בעת עריכתה. כניסתו לתוקף של ייפוי כוח מתמשך ביום 1.4.2020 אינה שוללת, כשלעצמה, כשרות משפטית, ואינה מכריעה את מצבה של המנוחה ביום 14.8.2019. פסק הדין לא נדרש לכך — ובדין, שכן זו סוגיה להליך העיקרי. ## ההלכה והיקפה היקף התחולה של הקביעות צר מכפי שנדמה במבט ראשון. החזקה בדבר נאמנות גרסת המותב חלה על מחלוקת עובדתית ממוקדת — אופן ההתבטאות — ואינה משתרעת על תוכן ההחלטות הכתובות. היא ניתנת לסתירה, אך פסק הדין אינו מפרט אילו ראיות עשויות לסתור אותה מלבד תיקון הפרוטוקול. כמו כן, ההיתר להביע התרשמות לכאורית מותנה ב"זהירות הנדרשת", כך שקיים בהכרח מרחב — שלא הוגדר — של התבטאות החורגת ממנו. - **מה מחייב:** בהיעדר תיעוד בפרוטוקול ובהיעדר בקשה לתיקונו שהוגשה עובר לבקשת הפסלות, חזקה כי גרסת המותב מתארת נאמנה את ההתרחשויות, ובקשת פסלות אינה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול; במקביל, הבהרת המצב המשפטי, שיקוף סיכויים וסיכונים וניהול פעיל של ההליך אינם "נעילת דעת", והנטל להוכחתה כבד. - **אמרת אגב:** ההערה כי "מוטב היה שבית המשפט יתייחס בהחלטת הפסלות לאמירות המיוחסות לו" — נאמרה למעלה מן הצורך ולא נדרשה לתוצאה; כן ההנמקה החלופית שבפסקאות 9-8, שנפתחה במילים "מכל מקום" לאחר שהמסקנה הראייתית כבר גובשה. - **מה נותר פתוח:** לא הוכרע מהי דרך סתירת החזקה כאשר תיקון פרוטוקול אינו אפשרי; לא הוגדר גבולה של "הזהירות הנדרשת" בהבעת התרשמות לכאורית; ולא נדונה השאלה אם הימנעות מותב מהתייחסות פרטנית לאמירות המיוחסות לו עשויה, בנסיבות אחרות, להשפיע על משקל החזקה. - **ביחס למצב שקדם:** עד כה נפסק כי בקשת פסלות אינה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול וכי גרסת המותב נהנית מחזקת נאמנות, וכן כי הבעת עמדה לכאורית אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. פסק הדין **אינו מחדש**; הוא מיישם דין קיים. תרומתו בשניים: חידוד ראייתי — קביעה מפורשת שסדר ההליכים הוא תנאי מקדים ולא המלצה; ויישום לנסיבות חדשות — הפיכת ההצהרה על כוונה למנות מומחה, יחד עם פנייה חוזרת לבא-כוח בעל הדין, לאינדיקציה פוזיטיבית לאי-נעילת דעת דווקא. ## היחס לפסיקה קודמת פסק הדין מציג עצמו כהמשך ישיר לקו פסיקתי, ואינו מבקש להבחין את עצמו מדבר. ביחס למקורות שהובאו לצדו, מתקבלת תמונה של חמישה סוגי יחס. **ע"א 229/24** הוא ההשוואה הקרובה ביותר במישור הראייתי. שם טען מערער כי בפתח הדיון ניהל המותב שיח עם באת כוח משיבים "אשר לא קיבל ביטוי בפרוטוקול", וכי הביע עמדה, דחק בו לפשרה, ואף יצא מהאולם בכעס בשל טענה ש"היוותה טריז בהעדפתו הברורה" של המותב. הדפוס זהה — טענות פסלות הנשענות על מה שהתרחש מחוץ למה שנרשם — והמקרה שלפנינו ממשיך אותו ומחדד את הכלל הדיוני הנגזר ממנו. ההבדל: בענייננו המערערת לא הסתפקה בתיאור התנהגות אלא הביאה ציטוטים מפורשים, בגוף ראשון, המיוחסים למותב — ודווקא הספציפיות הזו הגבירה את הפער בין הטענה לבין הפרוטוקול והפכה את היעדר בקשת התיקון לקשה יותר להסבר. **ההליך שנסב על תמ"ש 38433-07-24 (2025)** מדגים את אותו דפוס בגרסה מהותית עוד יותר: המערער שם ייחס למותב אמירה מחוץ לפרוטוקול "שאין לתביעה שכזו סיכוי שכן אין לו שום מסמך בכתב מאת הוריו על הזכויות שהם העניקו לו במגרש", וכן שהתנהלותו "מקוממת" — "אך הדבר לא תועד בפרוטוקול". גם שם, כמו כאן, מדובר בשיקוף סיכויים שלילי שנטען כי נאמר באולם ולא נרשם. היחס הוא של המשך מלא: הן ביחס למעמד הפרוטוקול, הן ביחס לכך ששיקוף סיכויים — גם חד — אינו נעילת דעת. **ע"א 182/24** מספק את ההבחנה המאלפת ביותר, והיא נוגעת למומחה. שם טענו מערערים בהליך צוואה כי אמירות המותב "בצירוף החלטותיו לעניין המומחה, סותרים את התשתית הראייתית שנפרשה לפניו, ומעידים כי דעתו במסגרת ההליך בעניינם ננעלה" — כלומר, ההחלטות בעניין המומחה גויסו כראיה לנעילת דעת. בענייננו נעשה בדיוק ההפך: ההצהרה על כוונה למנות מומחה לבחינת כשירות המנוחה שימשה ראיה לכך שהדעת לא ננעלה. אין בכך סתירה, אלא הבחנה תלוית שלב ותוכן: ב-ע"א 182/24 עמדו על הפרק החלטות שכבר עיצבו את מתחם הבירור, ואילו כאן מדובר בהודעה מוקדמת על כוונה להזמין בירור מקצועי בסוגיה שטרם הוכרעה. מן ההשוואה ניתן לחלץ, לדעתנו, כי משקלו הראייתי של מינוי מומחה בשאלת נעילת דעת אינו קבוע — הוא נגזר מהשאלה אם המינוי פותח את הבירור או מקבע אותו. גם דמיון נוסף אינו מקרי: גם שם עמדה על הפרק אפשרות חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. **ע"א 1487/22** רלוונטי לשלב העשירי בהנמקה. שם הודגש כי בבית המשפט לענייני משפחה חל הכלל של "משפחה אחת שופט אחד", ולכן הועברו כל ההליכים בעניינה של המערערת לטיפול אותו מותב, לרבות חומרים מהליך אחר. ענייננו הוא יישום מובהק של אותו היגיון: ריכוז חמישה הליכי עזבון וששת ההליכים הקודמים אצל מותב אחד הוא תוצר מכוון של המבנה הדיוני, ולא תקלה. מכאן שטענת פסלות המבוססת על עצם היכרות המותב עם ההליך הקודם קורסת מתוך עצמה — אחרת היה הכלל המוסדי מייצר עילת פסלות סדרתית. **ע"א 5811/23** ממחיש את קו הגבול הרביעי — סיווג טענות ערעוריות. שם נטען כי המותב "נעול" בדעתו, כאשר הטענה נשענה, בין היתר, על תוכן החלטות שניתנו ועל ניסוחן. גם בענייננו הופרדו ההשגות על אופן ניהול ההליך מן העילה לפסלות, והופנו לערוץ הערעורי. לבסוף, **ת"ע 20470-05-25** אינו "פסיקה קודמת" אלא ההליך שממנו צמח הערעור; הקטע שבמאגר משקף את תיאור בקשת הפסלות עצמה, והוא מאשש את הרקע העובדתי שנפרש לעיל. ## הערת העורך הקושי שההנמקה מותירה אינו בתוצאה — היא מתחייבת — אלא במבנה הנטלים שהיא מייצרת ביחס לתחילתו של הליך. שימו לב לרצף: הדיון התקיים ביום 5.11.2025, ובקשת הפסלות הוגשה ביום 10.11.2025. בעל דין הסבור שהמותב "ננעל" נמצא בין הפטיש לסדן — הפסיקה תובעת ממנו להזדרז ולהעלות את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה, ובה בעת מתנה את בירורה בהשלמת הליך מקדים של תיקון פרוטוקול, המצריך זמן והכרעה של אותו מותב עצמו. פסק הדין אינו מספק פתרון למתח הזה, ולא במקרה: הוא אינו נדרש לשאלה מה דינה של בקשת פסלות שהוגשה במקביל לבקשת תיקון פרוטוקול, או בסמוך לאחר הגשתה. הבחנה שנייה, שלא הועלתה על ידי הצדדים, נוגעת לזהות ההליך שבו נאמרו הדברים. הדיון ביום 5.11.2025 הוקדש, על פי כותרתו, לבקשה למינוי מנהל עזבון זמני. המערערת התלוננה שהדיון לא עסק בכך כלל. ברם, דווקא מבחינה דוקטרינרית יש כאן נקודה עדינה: בקשה למינוי מנהל עזבון זמני היא הליך ביניים, וההכרעה בה נשענת בהכרח על תשתית לכאורית ועל הערכה ראשונית של מצב הדברים — לרבות זהות היורשים הפוטנציאליים. מותב הנדרש לבקשה כזו אינו יכול להימנע לחלוטין מהתייחסות לסיכויי הצוואות המתחרות. מכאן שהקשר הדיוני מרחיב, ולא מצמצם, את מרחב ההתבטאות הלגיטימי — ותובנה זו אינה מנוסחת בפסק הדין, אף שהיא מתיישבת עם תוצאתו. השלכה שלישית שראוי להצביע עליה נוגעת לאמירה המיוחסת למותב בדבר ייפוי הכוח המתמשך. אם אכן נאמרה, היא כורכת שלושה נתונים נפרדים לכלל מסקנה אחת: כניסת ייפוי כוח מתמשך לתוקף (1.4.2020), ויתור על ייפוי הכוח והסכמה למינוי אפוטרופוס חיצוני (23.12.2020), ומצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה (14.8.2019). הכריכה הזו אינה מובנת מאליה — לא במישור העיתוי ולא במישור המבחן המשפטי, שכן היכולת להבין צוואה נבחנת ביחס למסמך הקונקרטי ובמועד עשייתו. אין בכך, כמובן, כדי להצדיק פסילה — טעות משפטית לכאורית אינה משוא פנים, וזו בדיוק הסיבה שהטענות סווגו כערעוריות. אך יש בכך כדי להסביר מדוע התוצאה אינה "ניצחון" למי מהצדדים: המערערת נדחתה בערוץ הפסלות, וכל טענותיה המהותיות — לרבות זו שעניינה הפער בין הכשרות המשפטית לבין הבנת הצוואה — נותרו פתוחות לבירור בהליך העיקרי ולהשגה בערעור. הדחייה כאן היא דחייה של ערוץ, לא של תוכן. ## השלכות משפטיות **במישור הראייתי.** התובנה המרכזית היא שהפרוטוקול הוא התשתית היחידה שממנה ניתן להזין בקשת פסלות המבוססת על התבטאויות בעל-פה. מכאן שלושה נגזרים מעשיים: ראשית, יש לוודא במהלך הדיון עצמו כי אמירה שנתפסת כמעידה על גיבוש עמדה נרשמת — ולבקש את רישומה בו-במקום; שנית, ככל שהאמירה לא נרשמה, יש להקדים בקשה לתיקון פרוטוקול, שכן הגשת בקשת פסלות בלבד מפעילה את חזקת נאמנות גרסת המותב; שלישית, ראוי לתעד את מלוא ההתייחסויות שכן נרשמו — לרבות אלה שנראות ניטרליות — שכן בענייננו דווקא הפניות המתועדות של המותב לבא-כוח המערערת שימשו כראיה נגדה. **במישור ניסוח הבקשות.** בקשת פסלות הנסמכת על ציטוטים בגרשיים יוצרת סטנדרט הוכחה עצמי: ככל שהציטוט מדויק וספציפי יותר, כך גובר הפער אם אינו נמצא בפרוטוקול. ניסוח המבוסס על תיאור מגמת הדיון, בהפניה לשורות מתועדות, חשוף פחות לכשל זה. **במישור בחירת ערוץ ההליך.** יש למיין מראש בין שלושה סוגי השגות: השגה על חשש למשוא פנים — לבקשת פסלות; השגה על שיקול דעת דיוני (ניהול ההליך בהיעדר התנגדות, קבלת מסמך רפואי, סדר הבירור) — לערעור על החלטת ביניים; והשגה על תיעוד — לבקשה לתיקון פרוטוקול. ערבוב הערוצים אינו רק כשל טכני: הוא מוביל לדחיית הבקשה כולה ולחיוב בהוצאות, כפי שאירע כאן. **במישור ניהול הליכי עזבון מרוכזים.** כאשר מותב אחד דן בהליכי אפוטרופסות ובהליכי עזבון של אותה משפחה, יש לצאת מנקודת הנחה שחומרי ההליך הקודם — תסקירי רווחה, מסמכים רפואיים, החלטות — יעמדו לנגד עיניו, ולהיערך להתייחסות עניינית אליהם. הצפייה שידור עצמו מזיכרונו אינה מעוגנת בדין. מי שסבור כי מסמך מהליך קודם אינו רלוונטי למועד עריכת הצוואה — עליו לומר זאת מפורשות בדיון, שכן שתיקה עלולה להתפרש כהיעדר מענה לקושי המרכזי. על ההליך המעשי בסוגיה זו ראו [פקיעת ייפוי כוח מתמשך](https://www.the-lawyer.co.il/פקיעת-ייפוי-כוח-מתמשך/). להרחבה על ההיבט המעשי והפרוצדורלי בסוגיה זו, ראו את המדריך [ההבדל בין התנגדות לצוואה לבין בקשה לביטול צו קיום צוואה? מדריך לבחירת ההליך](https://www.the-lawyer.co.il/התנגדות-לצוואה-או-ביטול-צו-קיום-צוואה/) באתר משרד ד"ר רן מובשוביץ. לעיון מעמיק ראו את [הפרק "השפעה אסורה בצוואה" מספרו של ד"ר רן מובשוביץ](https://www.the-lawyer.co.il/books/השפעה-אסורה-בצוואה/). ## מאמרים קשורים - [האם צוואה הדדית משנת 2002 שאושררה לאחר תיקון 12 כפופה לתנאי הביטול שבסעיף 8א?](/academic/revoking-mutual-wills-before-amendment-12) - [האם יש לבטל את הסכם החליפין בין המנוחים לקרן קיימת לישראל בשל טעות סופר?](/academic/legal-implications-typo-real-estate) - [האם צוואת המנוחה מיום 27.5.1996 תקפה או שיש לפסול אותה בשל פגמים צורניים והשפעה בלתי הוגנת?](/academic/validity-will-formal-defects-undue-influence) - [האם יש מקום לדיון נוסף על ביטול צוואה הדדית לפני תיקון מס' 12?](/academic/legal-meaning-revoking-mutual-will)

שאלות ותשובות

האם ניתן לבסס בקשת פסלות על אמירות המיוחסות לשופט שאינן מופיעות בפרוטוקול הדיון?

לא. נקבע כי מקום שקיימת מחלוקת עובדתית על אופן התבטאותו של המותב, וכל עוד לא תוקן הפרוטוקול, חזקה שגרסת המותב מתארת נאמנה את ההתרחשויות. בעל דין הסבור אחרת חייב להקדים בקשה לתיקון פרוטוקול לבקשת הפסלות, שכן זו אינה תחליף לזו.

האם הבהרת המצב המשפטי וניהול פעיל של הדיון על ידי השופט עולים כדי 'נעילת דעת' המצדיקה פסלות?

לא. נקבע, על דרך של הנמקה חלופית, כי הבהרת המצב המשפטי, שיקוף סיכויים וסיכונים וניהול פעיל של ההליך אינם עולים כדי 'נעילת דעת'. המותב אף ציין כי הטענה בדבר נעילת דעת אינה מתיישבת עם הבהרתו בדבר אפשרות מינוי מומחה לבחינת כשירות המנוחה.

האם פסק הדין מכריע בשאלת כשירות המנוחה או תוקף הצוואות?

לא. פסק הדין אינו מכריע דבר בשאלת כשירות המנוחה או בתוקף הצוואות, ואינו חוסם העלאת השגות על אופן ניהול ההליך בערוץ הערעורי המתאים. הטענות הנוגעות להתנהלות המותב בהיעדר התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת ולאמינות המסמכים הרפואיים לא נדחו לגופן, אלא הופנו לאכסניה הדיונית הנכונה.

אודות המחבר

רן מובשוביץ - עורך דין ומרצה לדיני ירושה