האם חילוקי דעות בין הערכאות בעניין תוקפה של צוואה מצדיקים רשות ערעור ב'גלגול שלישי'?
תקציר
המאמר יבחן את אמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתבסס על מקרה של מחלוקת צוואות בין יורשים. יודגש כי מחלוקת עובדתית או חילוקי דעות בין ערכאות אינם מספיקים כשלעצמם להצדקת התערבות נוספת.
תקציר מנהלים
- בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דין מחוזי שקבע כי צוואת 2016, ולא צוואת 2015, היא התקפה.
- נקבע כי המחלוקת בין הערכאות נסבה על ממצאי עובדה ומהימנות ועל יישום הדין הקיים, ולא על שאלה עקרונית המצדיקה גלגול שלישי.
- עצם קיומם של חילוקי דעות בין הערכאות אינו מספיק כשלעצמו כדי להצדיק מתן רשות ערעור נוספת.
- נקבע כי אין חשש לעיוות דין נוכח פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, וההחלטה הזמנית לעיכוב ההוצאות בוטלה.
תוכן המאמר
# האם חילוקי דעות בין הערכאות בעניין תוקפה של צוואה מצדיקים רשות ערעור ב'גלגול שלישי'? נערך על ידי [עו"ד ד"ר רן מובשוביץ](https://www.the-lawyer.co.il/about-page/) ## תשובה קצרה בהחלטה בבע"מ 7331-07-26 (פלוני נ' פלוני ואח', 16.7.2026) דחה בית המשפט העליון, מפי השופטת דפנה ברק-ארז, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הפך את קביעת בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי צוואת המנוחה משנת 2016 — ולא צוואתה משנת 2015 — היא הצוואה התקפה. נקבע כי המחלוקת בין הערכאות בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת נסבה על ממצאי עובדה ומהימנות וכן על יישום הדין הקיים, ולא על שאלה עקרונית המצדיקה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. עצם קיומם של חילוקי דעות בין הערכאות אינו מספיק כשלעצמו. ## פרטי ההחלטה ערכאה: בית המשפט העליון. מספר הליך: בע"מ 7331-07-26. תאריך: 16.7.2026. שופטת: דפנה ברק-ארז (דן יחיד). תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחית; הבקשה לסעד זמני נדחית ממילא; ההחלטה הזמנית מיום 5.7.2026 שעיכבה את ביצוע רכיב ההוצאות — בוטלה; אין צו להוצאות. ## השאלה המשפטית האם יש מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהפך את קביעת בית המשפט לענייני משפחה בעניין תוקפן היחסי של שתי צוואות שערכה המנוחה (2015 ו-2016), כאשר הבסיס לערעור המבוקש הוא חוסר הסכמה בין הערכאות בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת. ## הרקע העובדתי המנוחה, אם לשבעה ילדים, ערכה שלוש צוואות: משנת 2015 (המורישה מחצית מדירה למבקש ואת היתר בחלוקה שווה), משנת 2016 (חלוקה שווה לכלל היורשים) ומשנת 2017 (זהה ל-2016 בתוספת הוראת ניהול נכסים). כל צוואה מאוחרת כללה הוראת ביטול מפורשת של קודמותיה. בית המשפט לענייני משפחה קיים את צוואת 2015, בקובעו כי צוואת 2017 נערכה כשהמנוחה לא הייתה כשירה מבחינה רפואית, וכי צוואת 2016 מעוררת חשש להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיב. בית המשפט המחוזי, בערעור שמיקד המשיב בשאלת כשרות צוואת 2016, קיבל את הערעור וקבע כי צוואת 2016 היא התקפה, בהיותה הצוואה הכשרה המאוחרת ביותר. ## טענות הצדדים **המבקש** טען כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית הנוגעת למידת ההתערבות המותרת לערכאת הערעור בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, וכי קביעות בית המשפט המחוזי מעלות חשש לעיוות דין. לגוף העניין תמך המבקש בקביעות בית המשפט לענייני משפחה בדבר השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב, וטען כי המשיב לא עמד בנטל לסתור קביעות אלה. המבקש עתר גם לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובעניין זה הוצגה הסכמת בא-כוח המשיב לעיכוב תשלום ההוצאות בלבד. **המשיב 1**, שהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, מיקד את טענותיו בקביעות בית המשפט לענייני משפחה ביחס לכשרות צוואת 2016 — טענה שהתקבלה על ידי הערכאה המחוזית. ## ההכרעה בקשת רשות הערעור **נדחתה**. כפועל יוצא נדחתה גם הבקשה לסעד זמני, וההחלטה הזמנית מיום 5.7.2026, שעיכבה את רכיב ההוצאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, **בוטלה**. משלא נתבקשה תשובה מן המשיבים, לא נפסק צו להוצאות בערכאת העליון. יובהר: אין מדובר בהכרעה לגופה של המחלוקת בין הצוואות — פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המקיים את צוואת 2016, נותר על כנו כתוצאה מדחיית בקשת רשות הערעור, אך ההחלטה עצמה אינה דנה מחדש בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת. ## הנמקת בית המשפט בית המשפט פירט שלושה טעמים מצטברים לדחיית הבקשה: **ראשית**, נקבע כי הבקשה "אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'" — אמת מידה שנתמכה בהפניה לשתי החלטות קודמות של בית המשפט העליון (בע"ם 73136-02-25 ובע"ם 13520-12-25). בית המשפט קבע כי הבקשה "אינה מגלה כל שאלה עקרונית ולמעשה היא נסבה על ממצאי עובדה ומהימנות, כמו גם על היבטים של יישום הדין החל". ההבחנה המרכזית כאן היא בין שאלה עקרונית-משפטית, המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", לבין מחלוקת ביישום מבחן ההשפעה הבלתי הוגנת (סעיף 30 לחוק הירושה) על תשתית עובדתית נתונה — מחלוקת שלטענת בית המשפט שייכת לתחום שכבר הוכרע בשתי ערכאות. **שנית**, בית המשפט בחן את שאלת עיוות הדין, וקבע כי לא מתקיים חשש כזה "בשים לב לפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי". יוער כי מהתיאור בהחלטה עולה שבית המשפט המחוזי לא הסתפק בקביעה פורמלית אלא עמד על מידת עצמאותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, על נסיבות עריכתה ועל הגיונו הפנימי של תוכנה — נימוקים שיש בהם כדי להסביר מדוע נמצא פסק הדין "מנומק דיו". **שלישית**, בית המשפט קבע במפורש כי "העובדה ששתי הערכאות הקודמות לא היו תמימות דעים ביחס לתוצאה אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור", תוך הפניה לפסיקה נוספת (בע"ם 2285-10-24). קביעה זו חשובה מבחינה דוקטרינרית משום שהיא שוללת מפורשות טענה מובנת-מאליה — שדווקא ההיפוך בין הערכאות מלמד על קושי המצדיק בירור נוסף. ## המסגרת הנורמטיבית **תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018** — מסדירה את אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ומוחלת בענייננו מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. לשון ההחלטה מציינת כי מדובר ב"אמת מידה מצמצמת", אך אינה מפרטת בגוף ההחלטה עצמה את נוסח התקנה; תוכן אמת המידה — הדרישה לשאלה עקרונית או לחשש מעיוות דין — נלמד מהפסיקה שאליה הפנה בית המשפט (בע"ם 73136-02-25 ובע"ם 13520-12-25), ולא מלשון התקנה גופה כפי שצוטטה בהחלטה. יצוין כי ההחלטה מזכירה גם, אגב תיאור הרקע העובדתי, את **סעיף 36(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965**, המסדיר את הכלל לפיו צוואה מאוחרת מבטלת צוואה שקדמה לה, וכן — ללא ציון סעיף — עקרון לפיו כל צוואה חזקה עליה שהיא כשרה אלא אם הוכח אחרת. סעיפים אלה שימשו את בית המשפט המחוזי לקביעה כי יש לבחון צוואות מהמאוחרת אל המוקדמת, אך אינם המושא הישיר של ההחלטה הנוכחית, המתמקדת בסף הדיוני למתן רשות ערעור. ## משמעות ההחלטה והיקף תחולתה יש להדגיש: מדובר ב**החלטה דיונית** של דן יחיד בבקשת רשות ערעור, ולא בפסק דין הדן לגופה של המחלוקת בין הצוואות. ההחלטה אינה קובעת דבר לגבי עצם השאלה אם צוואת 2016 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת — שאלה שהוכרעה באופן סופי (מבחינת ההליך שבפני העליון) על ידי בית המשפט המחוזי. משמעותה המעשית של ההחלטה מתמצה בכך שהמחלוקת בין הערכאות הדיוניות בעניין נטל ההוכחה להשפעה בלתי הוגנת, ויישומו על נסיבות עריכת צוואת 2016 (מידת עצמאות המנוחה, נסיבות העריכה, סבירות תוכן הצוואה), אינה עולה לכדי שאלה עקרונית המצדיקה בירור נוסף בגלגול שלישי. חשוב להבהיר את גבולות הקביעה: ההחלטה אינה קובעת כלל גורף לפיו סוגיית השפעה בלתי הוגנת לעולם אינה שאלה עקרונית — הקביעה נשענת על כך שבנסיבות הקונקרטיות שנדונו הבקשה לא חרגה מיישום פרטני של מבחנים מוכרים על עובדות התיק. בנסיבות אחרות, שבהן עולה שאלה פרשנית חדשה לגבי היקף תחולתו של סעיף 30 לחוק הירושה או לגבי חלוקת נטלי ההוכחה בין הטוען לתקפות צוואה לבין המתנגד לה, ייתכן שהתוצאה תהיה שונה. ## היחס לפסיקה קודמת ההחלטה מפנה במפורש לשתי החלטות קודמות של בית המשפט העליון — בע"ם 73136-02-25 (11.3.2025) ובע"ם 13520-12-25 (22.6.2026) — לתמיכה באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכן לבע"ם 2285-10-24 (8.1.2025) לתמיכה בקביעה שחילוקי דעות בין הערכאות אינם כשלעצמם עילה למתן רשות ערעור. ההחלטה הנוכחית אינה מבחינה או מצמצמת קביעות אלה, אלא מיישמת אותן ישירות — יחס של **המשך** ולא של חידוש דוקטרינרי. מבחינת המסגרת הנורמטיבית שהוצגה לעיל, ההחלטה מתיישבת עם התכלית הדיונית של תקנה 148א: מניעת בירור שלישי של מחלוקות עובדתיות ויישומיות שכבר זכו לשני דיונים לגופם, תוך שמירת "גלגול שלישי" למקרים חריגים בלבד. ## הערת העורך ההחלטה מבליטה קושי מובנה בהליכי צוואות רבי-שלבים: כאשר שתי ערכאות מגיעות למסקנות סותרות בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת — סוגיה הדורשת מטבעה הערכה עובדתית-נסיבתית עדינה (מידת עצמאות המצווה, טיב היחסים עם הנהנה, סבירות תוכן הצוואה) — נוצר פיתוי טבעי לראות בעצם הסתירה שבין הערכאות אינדיקציה לקושי משפטי המצדיק דיון נוסף. בית המשפט דחה פיתוי זה באופן מפורש. מבחינה עקרונית, יש היגיון בגישה זו: מבחן ההשפעה הבלתי הוגנת לפי סעיף 30 לחוק הירושה, כפי שיושם כאן, אינו משנה את תוכנו כתלות בזהות הערכאה שמיישמת אותו — הוא נותר יישום של מבחן משפטי ידוע (נטל ההוכחה על הטוען לפגם) על מערך עובדתי נתון. ההבחנה בין "שאלה עקרונית" ל"מחלוקת ביישום" חדה בתיאוריה, אך יישומה בפועל תלוי במידה רבה בשאלה כיצד ניסחו הצדדים את בקשתם — נקודה שההחלטה מרמזת עליה בכך שהיא מתארת את טענות המבקש כמכוונות, הלכה למעשה, לממצאי עובדה ומהימנות חרף הניסוח העקרוני שהוצע להן. ## השלכות משפטיות מבחינה ראייתית ופרוצדורלית, ההחלטה מדגישה כי בעל דין המבקש רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליכי צוואות נדרש להראות שאלה משפטית עקרונית שאינה מתמצה ביישום מבחני סעיף 30 לחוק הירושה על נסיבות קונקרטיות. ניסוח הבקשה כ"שאלה עקרונית בדבר היקף התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה" אינו מספיק כשלעצמו אם תוכן הטענות בפועל מתמקד בהערכה מחודשת של הראיות. כן עולה מההחלטה כי קיומו של פסק דין מנומק בערכאת הערעור — המתייחס לנסיבות עריכת הצוואה ולסבירות תוכנה — מקשה על ביסוס טענת עיוות דין כבסיס עצמאי למתן רשות ערעור. לעיון מעמיק ראו את [הפרק "השפעה אסורה בצוואה" מספרו של ד"ר רן מובשוביץ](https://www.the-lawyer.co.il/books/השפעה-אסורה-בצוואה/).שאלות ותשובות
מה קבע בית המשפט העליון בבע"מ 7331-07-26?
בית המשפט העליון, מפי השופטת דפנה ברק-ארז, דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קבע כי צוואת המנוחה משנת 2016, ולא צוואתה משנת 2015, היא הצוואה התקפה.
האם חילוקי דעות בין הערכאות מצדיקים מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'?
לא. בית המשפט קבע במפורש כי העובדה ששתי הערכאות הקודמות לא היו תמימות דעים ביחס לתוצאה אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור, תוך הפניה לפסיקה נוספת (בע"ם 2285-10-24).
מהם הטעמים שבגינם נדחתה בקשת רשות הערעור?
בית המשפט פירט שלושה טעמים מצטברים: הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' ואינה מגלה שאלה עקרונית אלא נסבה על ממצאי עובדה ומהימנות ויישום הדין; לא מתקיים חשש לעיוות דין בשים לב לפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי; ועצם חילוקי הדעות בין הערכאות אינו מצדיק כשלעצמו רשות ערעור.
מה הייתה תוצאת ההחלטה לגבי הבקשה לסעד זמני ולגבי ההוצאות?
הבקשה לסעד זמני נדחתה ממילא כפועל יוצא מדחיית בקשת רשות הערעור, ההחלטה הזמנית מיום 5.7.2026 שעיכבה את ביצוע רכיב ההוצאות בוטלה, ומשלא נתבקשה תשובה מן המשיבים, לא נפסק צו להוצאות בערכאת העליון.
מקורות משפטיים
פסקי דין וחקיקה שהוזכרו במאמר
- פלוני נ' פלוני (case) - בע"מ 7331-07-26