פתח פסק הדין
3. המשיבות בהליך הראשון (בע"מ 5544/18) הן "בנות זוג החל משנת 2006 המקיימות משק בית משותף כידועות בציבור", כלשון בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפסק הדין מושא בקשת רשות הערעור (עמ"ש 41143-01-17; סגני הנשיא י' שנלר ו-ק' ורדי, והשופטת ע' רביד). בנות הזוג החליטו להיעזר בתרומת זרע, ומשיבה 2 נשאה את ההיריון עד סיומו המוצלח ביום 22.9.2014. המשיבות גידלו יחדיו את הקטין מאז לידתו, ובחודש אפריל 2016 חתמו על "הסכם חיים משותפים" – ופנו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בבקשה למתן צו הורות פסיקתי למשיבה 1. בית המשפט (תמ"ש 41067-04-16; סגן הנשיא נ' שילה) נעתר לבקשה ביום 13.9.2016, וחתם על פסיקתה בה נאמר כי משיבה 1 "הינה אמו הנוספת של הקטין \[...\] מיום היוולדו". היועץ המשפטי לממשלה ביקש לבטל את רכיב התחולה הרטרואקטיבית של צו ההורות – אך הערכאה הדיונית דחתה את בקשתו, וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. מכאן בקשת רשות הערעור הראשונה.
המשיבות בהליך השני (בע"מ 702/19) חיות "בזוגיות משפחתית תחת קורת גג אחת", ונעזרו בתרומת זרע להרחבת התא המשפחתי. ביום 15.6.2011 ילדה משיבה 1 את בתן הבכורה, וביום 30.10.2016 – זמן קצר לאחר שהצטרף אליה אח צעיר – פנו המשיבות לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 38758-10-16; השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) בבקשה למתן צו הורות פסיקתי למשיבה 2
ניתוח
טרם נכתב באנציקלופדיה מאמר המנתח פסק דין זה.