• עיזבון — כלל נכסיו של אדם שנפטר — לרבות זכויות וחובות — במועד פטירתו, למעט זכויות שפקעו עם המוות (כגון זכות למזונות). העיזבון עובר ליורשים על פי צוואה או, בהיעדרה, על פי דין.
• יורש על פי דין — מי שזכאי לרשת מכוח הוראות חוק הירושה, כאשר אין צוואה תקפה החלה על העיזבון (כולו או חלקו). סדר היורשים על פי דין — בן/בת הזוג, ילדים וצאצאיהם, הורים, אחים ואחיינים, וכן הלאה — קבוע בחוק ואינו נתון לשיקול דעת.
• צוואה — הוראה בכתב של אדם (המצווה) לחלוקת עיזבונו לאחר מותו, הנערכת באחת מארבע הצורות הקבועות בחוק: בכתב יד, בעדים, בפני רשות, או בעל-פה (בנסיבות חריגות בלבד). צוואה תקפה גוברת על סדר הירושה על פי דין.
• צוואה הדדית — צוואות של בני זוג המתייחסות זו לזו ותלויות זו בזו, בין שנערכו במסמך אחד ובין שנערכו בשני מסמכים נפרדים. ביטול צוואה הדדית כפוף למגבלות מיוחדות — ובכלל זה חובת הודעה לצד השני בחיי שני בני הזוג — שאינן חלות על צוואה רגילה.
• פסלות צוואה — קביעה שצוואה, כולה או חלקה, בטלה בשל פגם היורד לשורש כשירותה — ובכלל זה עריכתה בידי מי שנטל חלק בעריכתה או הנהנה ממנה, בניגוד לאיסור המעורבות הקבוע בחוק. להבדיל מהתנגדות המבוססת על חוסר כשירות המצווה או השפעה בלתי הוגנת, פסלות מכוח סעיף זה חלה גם ללא הוכחת פגם בגמירת דעתו של המצווה.
• השפעה בלתי הוגנת — עילה לביטול צוואה (כולה או חלקה) מקום שבו הוכח שהמצווה נתון היה להשפעתו של אדם אחר במידה השוללת מהצוואה את היותה ביטוי חופשי ועצמאי לרצונו. בפסיקה גובשו מבחני-עזר לבחינת קיומה — בין היתר תלות ועצמאות המצווה, מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, ונסיבות עריכתה — אך אלה אינם רשימה סגורה והשקילה נעשית על מכלול הנסיבות.
• הסתלקות מירושה — הודעה בכתב לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, שבה מוותר יורש — כולו או חלקו — על חלקו בעיזבון, לפני חלוקתו. ההסתלקות יכולה להיות לטובת בן/בת זוג, ילד או אח של המוריש, או ללא ציון זהות הנהנה. הסתלקות שנעשתה כדין נחשבת כאילו לא היה הזוכה יורש מלכתחילה.
• צו ירושה — צו שיפוטי (של רשם לענייני ירושה, ובמקרים חריגים בית המשפט) הקובע מיהם יורשיו על פי דין של אדם שנפטר ללא צוואה, ואת חלקו של כל אחד בעיזבון. להבדיל מצו קיום צוואה, צו ירושה ניתן רק כשאין צוואה תקפה החלה על העיזבון.
• צו קיום צוואה — צו שיפוטי המאשר צוואה תקפה ומקנה לה תוקף מחייב לצורך חלוקת העיזבון על פיה. הצו ניתן לאחר שנבדק שהצוואה עומדת בדרישות הצורה שבחוק ושלא הוגשה נגדה התנגדות מוצדקת. עם מתן הצו, הצוואה — ולא סדר הירושה על פי דין — קובעת את חלוקת הנכסים.
• ייפוי כוח מתמשך — מסמך משפטי שבו ממנה אדם (הממנה), בעודו כשיר, מיופה כוח שיפעל בשמו בענייניו האישיים, הרפואיים ו/או הרכושיים אם וכאשר תישלל כשירותו המשפטית בעתיד. ייפוי הכוח נכנס לתוקף רק לאחר שהופעל בהתאם להליך הקבוע בחוק, ומהווה חלופה למינוי אפוטרופוס.
• אפוטרופסות — מינוי שיפוטי של אדם (האפוטרופוס) לטפל בענייניו של מי שאינו יכול לדאוג לעניינו בעצמו — בשל קטינות, מוגבלות או שלילת כשירות משפטית — ולייצגו בהם. האפוטרופוס כפוף לפיקוח האפוטרופוס הכללי ובית המשפט, ומינויו הוא, ככלל, אמצעי אחרון כשאין ייפוי כוח מתמשך בתוקף.
• כשירות משפטית לצוות — התנאי הבסיסי לתוקפה של צוואה: על המצווה להבין את משמעות עריכת הצוואה, את היקף רכושו ואת זהות הנהנים ממנה, במועד עריכתה. חזקת המוצא היא כשירות מלאה, ועל הטוען לפגם בכשירות (כעילה לביטול הצוואה) הנטל להוכיח אחרת — לרוב באמצעות ראשית ראיה לפגיעה קוגניטיבית סמוך למועד העריכה.
• ידועה בציבור — בן זוג החי עם אדם אחר חיי משפחה במשק בית משותף, ללא נישואין. ידוע/ה בציבור נחשב "בן זוג" לעניין ירושה על פי דין (בכפוף לתנאים הקבועים בחוק), ומדורג יחד עם ילדי המוריש בסדר היורשים — אך לא זהה במלואו למעמדו של בן זוג נשוי, ובפרט לעניין הזכות למחצית השיתוף.
• מתנה מחיים — העברת נכס ללא תמורה בין אדם בחייו לאחר (להבדיל ממתנה על תנאי דחיית מוות, שדינה כצוואה). מתנה בין בני משפחה — ובפרט מהורה מבוגר או תלוי לילד או למטפל — עשויה להיות נתונה לביטול בטענות דומות לאלה החלות על צוואה, כגון חוסר כשירות הנותן או השפעה בלתי הוגנת מצד המקבל.
• צוואה שנשתכחה — מונח שגובש בפסיקה למצב שבו נמצא כי המצווה התכוון להוראה מסוימת בצוואתו, אך זו הושמטה בטעות מהנוסח הכתוב — להבדיל ממצב שבו המצווה כלל לא התייחס לעניין (שם תידרש השלמת חסר לפי אומד דעתו). בית המשפט רשאי, בתנאים מסוימים, להשלים את ההשמטה כך שתשקף את כוונת המצווה האמיתית.